על פחד, חרדה וקוביד

אז שניה לפני שאנחנו מגשימים חלומות, בואו נבין את ההבדל המהותי והחשוב בין פחד וחרדה:

פחד: תגובה רגשית לאיום ממשי. לדוגמא: בשבוע שעבר טיילתי במושב, ופתאום חלף נחש על כף רגלי. קפאתי במקום מרוב פחד. 

חרדה: היא תגובה נפשית ופיזית, וציפייה לאיום ע ת י ד י, שאינו בהכרח אמיתי. דוגמא: אתמול טיילתי במושב, וכל הזמן הייתי דרוכה מבואו של נחש… או לחילופין יש לי מבחן בעוד חודש ואני חרדה שאכשל…

אפשר להסתכל על פחד וחרדה כשתי חברות טובות בגיל ההתבגרות; הן משפיעות אחת על השניה, אוהבות ללבוש בגדים דומים ומתנהגות כמעט אותו הדבר. וכמו בכל גיל התבגרות- הן לפעמים עושות כל כך הרבה שטויות בלי ״לראות בעיניים״. מה שיכול להוציא את ה״מבוגר האחראי״ מדעתו לא פעם.. 

אבל הן רק חברות טובות, הן לא אותו דבר. זוכרים שפעם ה״מבוגר האחראי״ היה שואל אותנו: ״אם היא תקפוץ מהגג, גם את תקפצי?!״ אז זהו שלא..  היא לא. אחת תקפוץ והשנייה לא. אבל זה לא מפריע להן להיות צמודות, להתנהג דומה ולהיות שובבות… אחת תלך עד הקצה והשנייה תעצור. ממש כמו פחד וחרדה.

אחת הסיבות החשובות להבחין בין השתיים היא שצורת ההתייחסות והטיפול בפחד וחרדה שונות בין אחת לשנייה. מבחינה שכלתנית, מנטלית, פיזית ורגשית.

שווה לשים לב, שזה לא אומר שאם אנחנו מפחדים או חרדים זה רע- נהפוכו, במידה נכונה זה אפילו חשוב. למעשה, הפחד הוא תגובה הישרדותית וקדומה שקיימת בכולנו ונקראת תקוף/ברח/קפא וכשמה כן היא. (ישנה גם את התגובה FAWN -התרפסות- אך כרגע נשים אותה בצד)

דוגמא לתקוף/ברח/קפא 

למשל כשהלביאה מזנקת לצוד את הזברה, הזברה תגיב באחת מהאופציות הבאות: (1)תתקוף חזרה כיוון שהיא מאמינה שתוכל לגבור על הלביאה או (2) תמלט על נפשה כיוון שאינה מאמינה שתוכל לנצח או (3) תקפא על מקומה

איך מופיעה התגובה בגופנו?

(1) תקף: בגוף זה יופיע בנעילת לסתות, חריקת שיניים, כעס, רצון להכות, בטן מלאה או (2) ברח-  חוסר שקט בגוף, נימלולים בגוף, מאמץ יתר, חוסר מנוחה, מתח, תנועה רפטטיבית של הרגל, אישונים מורחבים או (3) קפא- תחושת אימה, חיוורון, תחושת נוקשות/כובד/קור/ישנוניות, דפיקות לב חזקות

אז מתי בעצם צריך לטפל בפחדים וחרדות?

כשהם מפרים את האיזון בחיי היומיום שלנו, כשהם מונעים מאיתנו להגשים חלומות, החל בחלום פשוט כמו להיות שמחה בחלקי ועד חלום מורכב יותר לטפס את האוורסט (לחלקנו יותר קל לטפס את האוורסט מלהיות שמחים בחלקנו- הכל יחסי ומשתנה.. הנקודה היא שחלום יכול להיות משהו יומיומי כמו לסגל משמעת עצמית באוכל או להפסיק לבטל דייטים עם חברה למשל) או פשוט כי יש לנו את הזמן, הפריבילגיה והרצון לצאת לתהליך למען עצמנו.

מה הקשר לקוביד??

הקשר הוא שכרגע, העיסוק היומי של כולנו נע סביב ״קורונה״ ובעצם הפרופורציה יוצאת מכל איזון (חרדה). אני לא כותבת את זה בשפיטה או ביקורתיות, להיפך. חוסר הפרופורציה והעיסוק האינטנסיבי במגפה הזו, למעשה, פותחים דלתות לשאר מחשבות וקונפליקטים מעוררי חרדה שכבר ״תושביי קבע״ בנו. כמו למשל: רצון לשנות עבודה, רצון להתחיל חוג מסויים, בדידות, פרידה של אהוב, חשש לשלום הפיזי שלנו, חשש שלא יהיה לנו אוכל טרי בבית, חשש מחיידקים ועוד

אז הנה כמה דרכים להרגיע את החברות המתבגרות:

– ״ראש בראש״- מחשבה מלחיצה בתמורה למחשבה טובה. למשל: אני על מטוס ומפחדת מהטיסה- בכל פעם כשבאה מחשבה שהמטוס עומד להתרסק- אני מחליפה אותה על ידי כך שאני מדמיינת את עצמי ביעד אליו אני טסה, עם קוקוס וקש, שמש נעימה וים בצבע תכלת 

• – קלפי מדיטציה/ דימיון מודרך
• – סרטוני דימיון מודרך. ניתן למצוא ביו טיוב
• – תרגילי צחוק
• – חיזוק האמונה בטוב

אם יש לך שאלות, מחשבות או תהיות אשמח לשמוע ממש פה למטה